לפי מחקרים קרינה סלולרית פוגעת בהמון מנגנונים פיזיולוגים בגוף האדם. אני לא אציין כל אחד
ואחד, מכיוון שחלקם שולי או אזכורו לא יאמר דבר לאדם הממוצע. יש מספר רב של מחקרים
המצביעים על כך, שהקרינה הסלולרית, ברמות הנמוכות מהתקן המותר בישראל, פוגעת
בדנ"א קרי במטען הגנטי של האדם. פגיעה זו מעלה את הסיכוי של אותו אדם לחלות
בסוגי סרטן שונים. חשוב לציין שלא מדובר במחקר או שתיים, אלא במספר רב מאוד של
מחקרים. הבולטים שבהם הם שני מחקרים שהתפרסמו בשנה - שנתיים האחרונות. המחקר
הראשון הוא של קבוצה שבדית שהיא חלק מפרויקט האינטרפון של האיחוד האירופאי. מחקר
זה הראה שאנשים שהשתמשו בטלפונים סלולרים, פיתחו גידולים על עצב השמיעה במוח פי 2
מקבוצת הביקורת. מחקר חשוב אף יותר, שנערך לאורך שנים במספר מדינות הראה שהקרינה
הסלולרית בעוצמות בה משתמשים כיום או פחותות ממנה, גורמת לשברים בדנ"א. אני
מציין את המחקר הזה, על אף שהיו מחקרים רבים נוספים שהראו שהקרינה הסלולרית פוגעת
בדנ"א, מפני שהוא מחקר מעמיק ורציני ומאוד קשה להתווכח עם תוצאותיו. יש מספר רב
של קבוצות חוקרים נוספות, גם בישראל (אוניברסיטת ת"א), שהראו שהקרינה
הסלולרית פוגעת בדנ"א או שהיא מפעילה תהליכים סרטניים. בשורה האחרונה עשיתי הבחנה
בין פגיעה בדנ"א והפעלת תהליכים סרטניים, מכיוון שתהליכים סרטניים לא מתרחשים
רק כאשר יש פגיעה בדנ"א. למשל קבוצת מחקר בת"א מצאה שהקרינה הסלולרית
מפעילה גנים אונקוגנים קרי גנים המשתתפים בתהליכים סרטניים (יש עוד כמה וכמה
קבוצות שהראו דברים דומים). חשוב לציין שהמחקרים המדברים על כך שהקרינה הסלולרית
מעלה את הסיכוי לחלות בסרטן מכל מיני סוגים, נערכו בכמה רמות. הרמה הבסיסית ביותר
היא מחקרים על רקמות שלא בתוך גוף החיה. רמה שנייה הם מחקרים שנערכו על חיות ניסוי
כמו חולדות עכברים, קרי יונקים כמו בני אדם. ורמה שלישית הם מה שנקרא מחקרים
אפדימיולוגים הבאים לחקור את שכיחות הסרטן אצל אנשים שגרים קרוב לאנטנות או דיברו
הרבה בסלולרי (תלוי מה בודקים) לעומת אנשים שגרו רחוק מאנטנות או כמעט לא דיברו
בסלולרי. שתי דוגמאות למחקרים אפדימיולוגים הם, המחקר ששליט"א עשה בעוספיא,
והמחקר של סנטיני בצרפת שבו הוא ממליץ להרחיק אנטנות סלולריות מרחק 300 מטר
ממקומות מגורים.
מחקרים נוספים הראו שהקרינה הסלולרית פוגעת
בחדירות מחסום הדם של המוח. מחסום זה תפקידו למנוע מעבר חומרים העלולים לפגוע
במוח. הקרינה הסלולרית פוגעת בפעולתו וע"י כך מאפשרת לחומרים הפוגעים במוח
להיכנס לתוך המוח ולפגוע בו. כמו כן הקרינה הסלולרית פוגעת במאזן הסידן בתאי המוח,
דבר הגורם לפגיעה בתפקוד של תאים אלה. כמו כן יש מחקרים המראים על פגיעה ביכולת של
חלבונים מסוימים לתפקד כתוצאה מהקרינה הסלולרית.
הקרינה הסלולרית פוגעת בכמה וכמה מנגנונים
פיזיולוגים בגוף האדם. פגיעה זו יכולה במקרים חמורים להתפתח לסרטן, או במקרים
מיידים יותר ופחות חמורים להתבטא בכאבי ראש, סחרחורות, בחילות, פגיעה במנגנוני
הראיה, ירידה בחשק המיני, פגיעה ביכולות קוגנטיביות שונות של האדם כמו זיכרון
והיכולת לבצע מטלות שונות. כמו כן ישנו החשש שהקרינה הסלולרית מאיצה את בואן של
מחלות ניווניות שונות של המוח כמו אלצהיימר, טרשת נפוצה ופרקינסון (מפני שהיא פוגעת
בתאי עצב, ובחדירות של מחסום הדם מוח).
חשוב לציין שכל התופעות המתוארות לעיל, נגרמות
ע"י קרינה סלולארית ברמות הנמוכות מרמת הקרינה המותרת כיום בישראל של 40-45
מיקרוואט לס"מ מרובע. תחילה חשבו שהקרינה הסלולרית יכולה לפגוע רק ברמות של
450 מיקרוואט לס"מ מרובע, כי רק אז האפקט התרמי שלהם בא לידי ביטוי. אך עם
השנים התברר שלקרינה הסלולרית יש אפקט שאינו תרמי (א-תרמי) המופיע בעוצמות נמוכות
מאוד (הרבה יותר נמוכות מהתקן של האיגוד לבריאות עולמית של 450 מיקרוואט, המתייחס
לפגיעה התרמית של הקרינה הסלולרית) של מיקרוואטים בודדים. האפקט הא-תרמי הוא שגורם
לכל התופעות המתוארות לעיל, ולכן רמת הקרינה הקיימת כיום בישראל אינה מספקת הגנה
לתושבים. בנקודה הזו יש לציין שמספר מדינות לא מבוטל אימץ תקנים המחמירים פי כמה
יותר מישראל. למשל שוויץ ואיטליה שאימצו תקן של 10-2.4 מיקרוואט לס"מ. מספר
ארצות שאימץ תקן של 10 מיקרוואט לס"מ מרובע (שרה, זה מופיע כקובץ שמשה שלח
לנו). הגדילו לעשות בזלצבורג אוסטריה שם אימצו תקן של 1 מיקרוואט. חשוב לציין שזה
נעשה בהתייעצות עם מספר רב ונכבד של פרופסורים בתחום שהגיעו לכנס בנושא בזלצבורג
והמליצו לאמץ תקן זה.
כיום לאור שלל הסכנות, ישנן מדינות כמו צרפת
הממליצות להרחיק את האנטנות מאזורי מגורים, או כמו בריטניה הממליצות שילדים לא
ישתמשו במכשירים סלולרים (שכחתי לציין, אך יש מספר סיבות ההופכות את
הילדים\תינוקות לפגיעים יותר לנזקי הקרינה הסלולרית). מספר רב של חוקרים ממליץ
להשתמש כמה שפחות במכשירים הסלולרים, ובמיוחד למנוע מילדים קטנים להיחשף למכשירים
אלו, וביניהם ד"ר סיגל סדצקי האחראית על החלק הישראלי במחקר האינטרפון
הבינלאומי שדיברתי עליו לעיל.